בלוג הקארטינג – קארטינג בישראל

ביום שישי האחרון התקיים במסלול בנחשונים הארוע המסכם לשנת 2009, בארגונו של ירון אדרי, אודי לבנון וישראמוטור. שבוע לפני ארוע זה, התקיים טרק דיי בו הבטיחו גשם זלעפות ושטפונות, אך בפועל ההפך המוחלט הוא מה שהיה. גם הפעם, מזג האוויר הסתווי ניאות להיות יבשושי מספיק כדי שלא יהיו יותר מדי הפתעות, וככה נהננו ממסלול נקי בזכות גשם ליל אמש, דשא ירוק ושמיים מעוננים חלקית עד בהירים. נראה שהחבר'ה כבר משופשפים והארוע התקיים באופן חלק יחסי. למרות חריקות קטנות, הדברים החשובים תקתקו כמו שעון.

המתמודדים היו מוכנים בזמן, התדריך נוהל ביעילות, המקצים נוהלו בזריזות, והנהגים נהגו בספורטיביות.

מקצי האימונים ופרק הזמן בין המקצים השאירו מספיק זמן לאי אלו שינויים  בכיול וכיוון הקארטים – הנהגים וצוותיהם החליפו גלגלי שיניים ושינו לחצי אוויר באופן תדיר לאור התנאים המשתנים – הטמפרטורה עלתה וירדה לעיתים קרובות והשמש החליטה לזרוח ולחמם את האספלט לקראת סוף היום, סיטואציה לא רגילה עבורנו בתקופה זו של השנה.

בעניין המקצים עצמם, ניכר שעומר מנור שהתפנק בחסות כלשהי (חברת Beta למי שמכיר) שלט ביד רמה בארוע. למרות שבמקצים המקדימים נראה שהוא נאבק בכיוון הנכון של הקרבורטור, שאר המקצים הראו שזו גחמה חולפת של הקארט ובסופו של הנסיון (ניסויים?) משתלם (משתלמים!).

במקצה הראשון זינק מנור ראשון ואני מאחוריו. שנינו פתחנו מנועים קדימה ובמהלך צמד או שלושת ההקפות הראשונות ישבתי לו על הזנב. אז בא הרגע הגורלי בו נעשה הכיוון העדין של הקרבורטור – לוקסוס מפוקפק שהוא מנת חלקם של מנועים המשתמשים בקרבורטור Walbro… עומר ואני מנסים עוד כיוונון קטן, ונראה שלעומר הולך יותר טוב.

במקצה השני אני מזנק תשיעי ועומר עשירי. על ההתחלה "רעמים וברקים" – כלומר הרבה בלאגן. אני מצליח לעקוף שני קארטים ולזהות כמה קארטים מסתחררים בפניית "או-רוז'-דה-לה-נחשונים" מיד אחרי קו הזינוק, מנסה לעקוף מבחוץ אבל כנראה מהר מדי… לא זכור לי אם היה מגע או לא, אבל מצאתי את עצמי ביחד עם עוד שני קארטים על הדשא. אני מנסה להרים את הקארט, נופל לתוך בור קטן ומועד, אבל לא מוותר, מתניע מחדש את הקארט בישורת וטס קדימה – מספיק לעקוף רק את אבי מייזלס המשתפר ואת אדר מלמד שהתמודד עם בעיה טכנית.

במקצה השלישי אני מזנק שלישי. לפני מזנקים עומר מנור בעמדה הבכירה, שני מאחוריו הרוקי המפתיע אלעד קורן (לא כל כך מפתיע למי שמכיר אותו ממסלול פרו קארטינג), ומאחורי ירין שטרן – האלוף הטרי בליגת רוטקס ג'וניור. אני כבר מכיר את הזינוקים המפוקפקים של ירין, שאיכשהו מצליח לעשות בלאגן. שלוש הקפות פורמציה חולפות להן עד הזינוק, בו שטרן מצליח לעקוף אותי – אני לא רוצה צרות – מנור טס קדימה, וקורן מגן על מקומו.

אני "מרשה" לשטרן וקורן להתקוטט על המקום השני – אני מרגיש שהם מפסידים הרבה זמן במאבק הזה, וממתין לרגע הנכון. הרגע הזה מגיע אחרי הקפה או שתיים, בו אני רואה ששטרן מנסה לעקוף את קורן בפניית "או רוז'" מבחוץ. אני מנצל את ההזדמנות, תופס מומנטום, ובזמן ששטרן מנסה לעקוף את קורן בקו החיצוני לאורך הישורת, אני עוקף את שניהם תוך בלימה מאוחרת לתוך ההיירפין.

שטרן עוד לוחץ עלי הקפה או שניים, אך נאלץ להגן על מקומו מפני סלבה אניסימוב, אלוף עונת 2008. בינתיים אני מנסה להדביק את הפער על מנור וקובע זמן שיא אישי של 38.42, אבל מנור מהיר בעקביות, שומר על הפער שפתח בהתחלה, ואף מגדיל אותו בהקפות האחרונות.

תודה בהזדמנות זו לנאור, ליאור ואבא שלי שעזרו לי, איגור שתמיד שם, וגם לעופר מנור שהפגין ספורטיביות ועזר לי לסדר קפיץ אגזוז סורר.

נקודות למחשבה…
על כל פנים, בארוע נכחו כ 12 נהגים, מה שגורם לתהות מה גורם לתחלופה הגבוהה. יש גרעין קשה של 10-12 נהגים שבאים לארועים, ולעומת זאת זכינו לראות אירועים עם 20 נהגים, ולדעתי היו מעל 25 נהגים שונים, ועוד עשרה נהגים לפחות נכחו בטראק דייס למיניהם.
הרהרתי בעניין וחלפו בראשי כמה סיבות:

בדומה לעונת הרוטקסים במסלול אי שם, שם נכחו אף פחות נהגים, גם בנחשונים מדובר ב"עונת מעבר" כדי להפיק משהו משנת 2009 ולהכין את הנהגים והצוותים לעונה הבאה. אולי אנשים העדיפו לשמור משאבים ואנרגיות לעונה הבאה?

לדעתי האישית, וזו דעה שרבים שותפים לה, המסלול בנחשונים הרבה יותר כיפי מהמסלול שנמצא אי שם (נ.ב: צריך מתישהו להחליף את אי שם בשם המפורש…), אבל מה לעשות והאספלט בנחשונים מזכיר את האספלט של שביל הגישה והפיטס של אי שם, והאחיזה הנפלאה שיש במסלול אי שם, הו הו הו… הבחירה קשה, מה חבל שאי אפשר לעשות הכלאה בין השניים

אבל הכי חשוב – המחיר… לאנשים עדיין קשה להאמין שתתקיים עונה מלאה מהתחלה ועד הסוף, אינם רוצים, יכולים או מעוניינים להשליך את כספם על קרן הצבי.

המחירים שנקבעו מלכתחילה לא היו נמוכים כלל ועיקר, אך היו סבירים. עם זאת, הם עלו עבור מי ש"ישב על הגדר". ומי יושב על הגדר? מי שמגרד קארט מפה, קארט משם, מי שיש לו משרה גמישה בשעות לא קונבנציונליות (אנשי קבע, עובדי משמרות, סטודנטים), כל האנשים שמגרדים שקל לשקל כדי להנות מקארטינג, אלה שעבורם קארטינג זה הובי ולא מקפצה לאליפות העולם.

לדעתי מה שיכול להחזיק אנשים בענף זה יצירת מחויבות הדדית. משהו בסגנון של "בוא תתחייב ל X ארועים, ואנחנו לא נדרדר מעבר לסטנדרט מסוים". עם זאת, חשוב לעשות את זה בצורה של לא הכל או כלום, אלא לאפשר מספר רמות – רמת רישום חד פעמית, חבילה ל X ארועים וחבילה לעונה מלאה.

חוץ מזה – חתיכת עונה הייתה לנו. כולה ארבעה ארועים, אבל עתירי הפתעות ותהפוכות. אלי סייג סגר מעגל ואחרי למעלה מעשר שנים בעולם הקארטינג הגיע במקום הראשון, רגע לפני שעזב אותנו לחפש את ההצלחה בנכר. יניב מינק, איציק מנשה ואיציק שחר חזרו למסלול בו גדלו, ושחר אף הראה לנו עקשנות מהי. ולבסוף עומר מנור הראה לנו ממה עשוי דור ההמשך.

אסכם ואומר שלמרות מספר מקרים לא נעימים ומבודדים, 3 הארועים שנכחתי בהם העונה בהחלט השאירו בי טעם של עוד, במיוחד הגריד הבשרני בשני הארועים הראשונים, ואני מצפה בכליון עיניים לעונה הבאה, היכן שלא תתקיים.

עוד פיצ'יפקעס

כזכור, עונת הרוטקס המקוצרת נגמרה לפני חודש בניצחון מוחץ של יואב גולדבוים. למרבה הצער, הנ"ל לא יוכל לקחת חלק באליפות שתתקיים במסלול ג'יבלי אשר בסיני, בגלל גיוסו לצה"ל (זה הזמן לזמזם את השיר "בהיאחזות הנח"ל בסיני…") שקורה ברגעים אלו ממש.
השם גולדבוים נישא על בדל שפתיהם של רבים מחובבי הקארטינג בארץ (במיוחד איגור הנוהג לומר "הגולדבוים הזה"), מאז החל להתחרות בקניוני הצפון, המשיך במתחם מסלולים באשדוד, בלטרון, בהרפתקאות בחו"ל וכאמור במסלול אי שם.  אם אינני טועה, הוא הנהג הפעיל ביותר באופן רציף כרגע (אולי חוץ מטימו הירבי? אם כי קשה להשוות בין השניים), וחבל שזה נקטע עכשיו. לא יצא לי לדבר איתו, אז כל שנותר לי הוא לאחל לו בהצלחה בשירותו הצבאי ואני מקווה שימשיך להפציע פה ושם כמו שהיה בארוע הראשון בנחשונים.

על כל פנים, האמיצים ביניכם מוזמנים לטוס או לנסוע לשם ולצפות במרוץ שיתקיים בסוף השבוע הקרוב.  אני חושב שזה המרוץ הבינלאומי הכי קרוב שתוכלו לראות.

למעוניינים לצפות בפרטי המרוץ (או סתם לדעת מה נדרש מכל משתתף) מוזמן לגשת לאתר הגמר הבינלאומי  (כן – נא להקליק).

תודה לסבלנים מביניכם שקראו עד הסוף ומקווה שלא הלאיתי אתכם בפוסט הארוך ביותר שפרסמתי עד כה, שבוע טוב וניפגש על המסלול בקרוב!