27
אוק
12

ראיון מעניין עם פול פלטצ'ר וטרי פולרטון – למה הדרך לפורמולה פוגעת בקארטינג?

לפני כמה ימים קיבלתי בזרם ההודעות בפייסבוק וידאו מסיימון (ליגת 40/80) עם תאונת קארטינג לא נעימה כל כך. כשנכנסתי לנבכי הערוץ, שמחתי לגלות שיש גם ראיון עם שני ענקי קארטינג בריטיים: פול פלטצ'ר – בעליו של מסלול הקארטינג PFI, אלוף בריטי ובעלים של קבוצת מירוצים, וטרי פולרטון – נהג קארטינג אגדי, אלוף עולם, מוכר לרוב חובבי הספורט בימינו כחבר לקבוצה של איירטון סנה, וכיום מאמן את נהגי העתיד של קבוצת פורס אינדיה.

כאשר אחד האנשים המשפיעים ביותר בקארטינג בבריטניה ומי שסנה החשיב כיריב הגדול ביותר שלו מתראיינים, אני כמובן מקשיב בכובד ראש.

המצב בבריטניה לעומת המתרחש בארץ הוא חלום – גרידים מלאים בנהגי TKM – המקבילה הבריטית לימאהה, רוטקס מקס, KartGP ועוד ועוד קטגוריות למבוגרים, נוער וילדים. ובכל זאת, כפי שהבריטים רואים זאת, הקארטינג בשקיעה.

הרקע לראיון הוא המספרים המתדלדלים בקטגוריה הבכירה לכאורה בקארטינג הבריטי, KF2. חרף מאמציה של ההתאחדות הבריטית לקיים את הקטגוריה, 8 נהגים בלבד הופיעו למירוץ בספטמבר.

בין הנושאים שעלו בשיחה שלהם עלה כמובן הנושא הכלכלי והמשבר המתמשך בשנים האחרונות, אך בנוסף עלו נושאים טכניים שקשורים לקטגוריה, כמו המחלוקת בנושא כמות הצמיגים שבשימוש והבלמים הקדמיים שמייקרים את הקטגורייה מעבר להישג ידם של משתתפים פוטנציאלים שרוצים להתקדם מהקטגוריות הבסיסיות יותר. אולם, דווקא בתחילת השיחה מצאתי את הנקודה שאני יכול להתחבר אליה.

אחד הגורמים המעניינים שפול פלטצ'ר מציין הוא הנהירה של הצעירים למירוצי מכוניות. אם בעבר צעירים היו נשארים בקארטינג עד גיל 18, היום ברוב אירופה ובבריטניה בפרט אפשר להתחיל במכוניות מגיל 14. רבים ממי שמסוגלים להרשות לעצמם קארטינג מסוגלים לעבור למכוניות. הנקודה המשעשעת שהוא מציין היא שאחרי שנתיים שלוש, רבים ממי שעברו למכוניות חוזרים לקארטינג – אבל בתור מכונאים, לא נהגים, כי נגמר להם הכסף ועכשיו הם אפילו לא מסוגלים להרשות לעצמם לנהוג בקארטינג! בנוסף לכך, האפשרות של נהגים מקומיים להתחרות בחוץ לארץ גם היא גוזלת מתמודדים ראויים מהסצינה המקומית ופוגמת בסיכויים שלהם להתמיד בספורט אם הם לא מתברגים בצמרת בחו"ל (או פשוט נכשלים שם).

טרי פולרטון, שמאמן כיום את הנהגים הצעירים שנוהגים בחסות קבוצת הפורמולה 1 פורס אינדיה, מודה גם הוא שענף הקארטינג מאבד נהגים בגיל מוקדם, וכנראה מוקדם מדי. מוזר לשמוע בהתחלה שמישהו מבקר את היד שמשלמת את המשכורת, אבל כנראה זה באמת חורה לו.

עיון נוסף באותו ערוץ יוטיוב העלה גם ראיון נוסף בו פלטצ'ר חוזר על הדברים, אבל מראה עוד דברים חשובים מפי מרטין היינס המנוח, שניהל את קבוצת הנהגים של ZIP, קבוצה בה התגלו כישרונות רבים.

דלגו לדקה 3:32 כדי לצפות בריאיון:

דברים אלה גרמו לי להרהר רבות במה שקורה בספורט המוטורי בארץ ובפרט בקארטינג. כבר אפשר למנות על יותר מכף יד אחת את מספר הנהגים הישראלים שנסעו לנסות את מזלם בחו"ל, בין אם מדובר בטסט בודד ובין אם מדובר בקריירה לאורך מספר עונות. הביקוש הגבוה לספורט מוטורי בארץ והיעדר האפשרות ללמוד ולהתחרות בארץ הביאה אנשים כמו ירון אדרי, חגי פארן, דני גלטר ונתן וכסלר ללוות נהגים-תיירים לנהיגות מבחן במסלולי אירופה ואסיה, ואין ספק שהלקוחות שלהם מרוצים (תרתי משמע). ובעצם, יש כאלה שביססו את עסקיהם בחו"ל: אדם פרנק ואפרת הופמן פתחו בית ספר לדריפטים בהונגריה, יניב בוסקילה פתח קבוצה בקפריסין וראם סמואל שולח לקוחות יחד עם מדריכים מבית ספרו לבתי ספר בצרפת כבר מתחילת שנות האלפיים.

איפה כל זה התחיל? חנוך ניסני הגשים חלום והפך לישראלי הראשון שנהג בפורמולה 1 והתווה את מסלול היציאה לחו"ל לכל ישראלי שמתעניין בנהיגת מסלול. הוא התחיל בקארטינג בנחשונים, אבל מהר מאוד יצא לחו"ל והראה שאפשר עם הרצון, התקציב והיכולת להגשים את החלום.

מי שרצה להתחרות בארץ, הוציא הון תועפות על עורכי דין ובג"צים. רק למעלה מעשור  מאז תחילת התהליך, הצליחו נהגי הראלי לנהוג על אדמת הקודש כחוק.

ואמנם, האם שווה להשקיע את כל הממון במימוש שאיפות אישיות ורצון להצליח במחיר דשדוש הספורט המקומי במקום? הנסיבות בעבר הפכו את זה לדבר לגיטימי – היעדר תקנות ספורט מוטורי לא איפשרו גם למי שרוצה לתת תרומה וכסף על מנת לערוץ מירוצים ולהשתתף בהם.

לפיכך, כספים שהושקעו בעבר בתמיכה ופרסים ניתבו את המצטיינים לחו"ל, כך בענף הקארטינג. דוגמאות לכך ניתן לראות בעונת הקארטינג 2008 שאירגנה עמותת קס"ם, עת שוגרו 5 הנהגים במקומות הראשונים לצפות במירוץ פורמולה 1 באיטליה (ביניהם נמנה כותב שורות אלה). בשנת 2012, ממס"י החליטה לתמוך בליגה החובבים ואת המנצחים שיגרה דווקא לקורס פורמולה במסלול אירופאי. אני מודה, הפרס שקיבלתי היה מהנה מאוד. אני בטוח ששאר הזוכים גם הם מרוצים, אבל אין כאן משהו שיאפשר לנהג להמשיך לנהוג. במקרה הרע, זה אף ירחיק אותו מהתחום וימשוך אותו לתחום אחר.

אבל מה קורה לכל האנשים שבחרו לממש את חלומותיהם בחו"ל?

חלק מהאנשים שהפרוטה בידיהם מתמידים בנהיגה בחו"ל כבר מספר שנים ואפילו הביאו הישגים לא רעים, אולם חלק לא.  למי שנהנה ולמי שמצליח – עיני איננה צרה, אך בכל זאת: לא מן הנמנע שמי שנסע לטסט בודד הוציא את חסכונותיו ונשאר למעשה עם חלום חד פעמי. אין כאן שום המשכיות. ככה או ככה, אנחנו צריכים גם את המתמודדים החזקים וגם את החובבים בענף בר קיימא שאפשר להתמיד בו לאורך זמן.

כולי תקווה שהמצב ישתנה בקרוב וסוף סוף מי שירצה יוכל לתמוך בספורט המקומי. זה תלוי ברשות לנהיגה ספורטיבית ורשם העמותות. אני מקווה שכל אותם מאות אלפי שקלים (ואולי אפילו מיליונים)  שנדדו מעבר לים על ידי אנשי עסקים, מפיקים, נהגים בעלי הון ואפילו סתם על ידי נהגים חובבים יושקעו בחזרה בספורט המקומי, בתקווה שיהיה כאן ספורט עם המשכיות.

מודעות פרסומת

0 Responses to “ראיון מעניין עם פול פלטצ'ר וטרי פולרטון – למה הדרך לפורמולה פוגעת בקארטינג?”



  1. להגיב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


בלוג על קארטינג, קרטינג, ספורט מוטורי ועוד.

הזן את האימייל שלך כדי להרשם לבלוג ולקבל עדכונים על רשומות חדשות האימייל.

הצטרפו אל 807 שכבר עוקבים אחריו

ארכיון הבלוג


%d בלוגרים אהבו את זה: