Posts Tagged ‘הרשות לנהיגה ספורטיבית

24
ספט
15

טופ רייסינג, כוכב רינג, הבית של הספורט המוטורי; סופה של תקופה ומבט לעתיד.

בערב יום כיפור התקבלה בשורה שהכנתי את עצמי אליה זמן מה: המסלול בכוכב יאיר עומד להיסגר. ברק גולדפינגר הודיע בפייסבוק על סגירתו הקרבה של המסלול לאחר שכלו הנסיונות לקבל אישורים ולהפעיל אותו כהלכה.

קוראי הבלוג זוכרים את הימים שהמסלול הוזכר בחצי פה וברמיזה, היו ימים שהייתי רואה גלישות ממשרדי הממשלה שחיפשו אזכורים ותמונות לפעילות מהמסלול. בסופו של דבר, למרות שמעולם לא היה מסלול מרוצים חוקי, הוא היה בית לכל חובבי הספורט המוטורי שנזקקו למסלול סגור.

בפייסבוק כמו בפייסבוק עלה עמוד זיכרון בו אנשים משתפים את זכרונותיהם, תמונותיהם ועוד. בתחילת אוקטובר יערך מעין אירוע זכרון במסלול.

בשטף ההודעות בפיד שלי ובקבוצת הזיכרון בפרט נדהמתי לגלות איזה פעילות עניפה הייתה שם. כלומר, ודאי שהייתי מודע אליה, ובכל זאת נדהם לראות איך מסלול שהיה מיועד במקור למירוצי קארטינג, קטנועים וסופרמוטו הפך להיות בית למפלצות דריפטינג ומכוניות ששוויין על המסלול היה גדול עשרות מונים מכל הסכום שהושקע בו אי פעם. ובכל זאת, עצוב לראות שכסף לא קונה את הכל כי אחרת כנראה אותם בעלי אמצעים היו מוצאים דרך להלבין את המסלול הזה.

תודה לברק גולדפינגר על הנסיון, לכל מי שניסה לעזור להכשיר את המסלול, ולכל מי שחלק איתי אוהל, מברג ודלק באימונים ובאירועים שם.

לי זכור רגע מתוק אחד: הניצחון היחיד שלי אי פעם במרוצי קארטינג בשנת 2010. אני לא אשכח אותו גם בגלל שניצחתי בפער גדול יחסית , וגם בגלל  היעדרו של עומר מנור שבחר להשתתף באיזה מירוץ מועדונים כלשהו, מה שהעיב על הזכיה שלי במקום הראשון. אני כבר לא זוכר למה לא פירטתי על זה באתר למרות שהבטחתי, אבל כנראה זה היה בין היתר בגלל הסטטוס של הפעילות שם.

בכל מקרה, הנה הזכרון שלי הקטן שלי:

ניצחון בפורמולה ימאהה - יוני 2010 בכוכב יאיר

ניצחון בפורמולה ימאהה – יוני 2010 בכוכב יאיר

אני מקווה שייצא להעלות כמו סרטונים ממצלמת הקארט שלי בהזדמנות. אני כרגע במחלקת יולדות עם בתי הבכורה, מה שמסמן עידן חדש בחיים שלי, כנראה עם פחות קארטינג ויותר חיתולים. אני מקווה שיום יבוא ואזכה לחזור לנהוג במסלול מסודר, ואולי גם היא תזכה לכך.

14
יול
15

מי יעזור לספורט המוטורי בישראל?

כבר הרבה זמן לא כתבתי כאן בבלוג, ויש לכך מספר סיבות. כבר כמה זמן אני משתקם מתאונת אופניים בה ריסקתי את הזרת, אבל זה רק תירוץ. אין מירוצי קארטינג שאפשר לספר עליהם בעתיד הקרוב, לפחות לא כאלה שאני מכיר. ישנה פעילות ברמה כזה או אחרת (למשל מירוצי 4 פעימות שירון אדרי מארגן) אבל לא מירוצי 2 פעימות להם רגילים בעבר. ישראלים מנסים פה ושם להשתתף בתחרויות בחו"ל, אבל עם כל הפירגון הייתי מעדיף לסקר פעילות בארץ ולא בחו"ל. ישנם נסיונות כאלה ואחרים לרתום את כל ענפי הספורט המוטורי יחד לכדי שיתוף פעולה אבל למיטב ידיעתי אין התקדמות רבה בנושא, מקווה שאתבדה.

היו לי כמה טריגרים לכתוב פוסט בנושא, כמו למשל כתבה שפורסמה במבט שני:

חשבתי, כתבתי, וגנזתי.

ואז הגיע הפוסט הזה של שרת הספורט:

עכשיו, כמובן שאפשר להגיב לה כמו רבים וטובים שמזכירים לה שהישגו של ניסני הוא הישג אישי שלו (ואולי גם של אביו חנוך, הידוע בתור הישראלי הראשון בפורמולה 1). ההישג הוא אכן שלו, הוא ראוי לאזכור ולהוקרה על ידי כל מי שאכפת לו מהספורט.  אביו של רוי, חנוך, ליווה את ענף הקארטינג כמתחרה עוד בתחילת העשור הקודם והשתדל לסייע לספורט.

אני אוסיף ואומר שמשפחת ניסני יחד עם כמה משפחות אחרות (דאי, ברוך, שטרן) הן דוגמאות למשפחות ששמות את מיטב המשאבים שלהם לבניית קריירת ספורט מוטורי קרי השקעה באימונים בחו"ל, טיסות, רשיונות, איתור קבוצה, יחסי ציבור וכו'. העלויות האלה נעות בסדר גודל של עשרות אם לא מאות אלפי אירו בשנה, ואני בטוח שאף אחד מהמגיבים בפוסט היה מעוניין שכספי משלם המיסים יושקע במספר חד ספרתי של ספורטאים. אנחנו צריכים כמה אנשים שימשכו אותנו קדימה מבחינת רמה, אבל אי אפשר לעשות את זה מבלי שיש תשתית מראש.

מה לעשות, מדינת ישראל החליטה שהאחריות על כך תהיה מוטלת לא רק על הספורטאים אלא גם על משרד הספורט באמצעות הרשות לנהיגה ספורטיבית.

אני ממליץ לכולכם להסתכל על האינפוגרפיקה הזו:

תקציב הרשות לנהיגה ספורטיבית

תקציב הרשות לא מספיק לקריירה של נהג בינלאומי. הוא בקושי מספיק לביסוס הספורט כאן (שכמו ענפים אחרים תלוי נואשות בספונסרים ובתמיכה מהטוטו). אבל הוא לא מנוצל. חלק ניכר ממנו פשוט לא מנוצל. מי אחראי לכך? הספורטאים? הרשות לנהיגה ספורטיבית? ראש מנהל הספורט? השרה בפועל? אולי המחוקק שחיבר חוק שהציבור אינו יכול לעמוד בו?

נ.ב: דף הפייסבוק של הבלוג הגיע כבר ל 300 לייקים. תודה לכל העוקבים ומקווה להביא חדשות טובות ומעניינות.

27
נוב
14

קול קורא של רשות הספורט להקמת מסלול נהיגה ספורטיבי

נתקלתי היום בכתבה באתר וואלה המספרת על קול קורא של הרשות לנהיגה ספורטיבית לרשויות המקומיות בנוגע להקמת מסלול נהיגה ספורטיבית. לאחר נבירה באתר הרשות, מצאתי את הקול הקורא.

אז קודם כל, ברכות לרשות. באיחור של כמה שנים טובות מתחילים בניסיון להקים תשתית שתאפשר קיום של ספורט, ולא רק מירוצים במקומות ארעיים. על הדרך, מתמרצים את פיתוח הנגב והגליל – איזה יופי. כאשר לוקחים בחשבון שקילומטר אספלט סלול עולה בערך מיליון שקל, התמיכה מאפשרת סלילה של מסלול יפה עם פיטס כבוש ואפילו עודף למתקנים.

רוב הפרטים השטחיים מופיעים כבר בכתבה בוואלה, אבל כשקוראים שוב את הכתבה ואת הקול הקורא, הקול הסקפטי שבי מהדהד.

המסלול אמור לשמש לכאורה את כל הענפים – מכוניות, אופנועים וקארטינג. מהם הקריטריונים הבסיסיים בהם אמור לעמוד מסלול?

רוחב המסלול המינימלי המבוקש הוא 10 מטר ואורכו המינימלי הוא 1.5 ק"מ. אם נלך לפי כללי ה CIK המחמירים ביותר, רוחב מסלול קארטינג הוא בטווח 7-12 מטר ואורכו בטווח 800-1700 מטר, או 2500 מטר לקארטינג עם הילוכים. כללי מסלול של התאחדויות לאומיות בדרך כלל פחות מחמירים ודורשים אורך קצר יותר ורוחב שיכול להיות גם 6 מטר. כלומר, תנאי הסף מבטיחים מסלול נפלא לקארטינג. לעומת זאת, כללי ה FIA מציינים כי רוחב מסלול לא יפחת מ 12 מטר, ובגריד לא יפחת מ 15 מטר. לגבי האורך, שזו התלונה החוזרת ונשנית בתגובות לכתבה, אפשר להקל: למרות שהאורך המינימלי עומד על 2 ק"מ, ההתאחדות המקומית יכולה לתת את דעתה בנושא ולהקל בכך. עם זאת, יש לכך השלכות על סוג הפעילות הנעשה במסלול, ובוודאי לגבי העניין שתייצר תחרות על מסלול שכזה. באופנועים העניין מסתבך, אבל אם ניקח את תחום הסופרמוטו למשל, לפי כללי FIM אורך המסלול חייב להיות לנוע בין 800 מטר ל 1750 מטר, אם כי ניתן לחרוג מכך.

עולה אם כך החשש מפני מקרה של "תפסת מרובה לא תפסת" – הקמת מתקן שמצד אחד לא מספק את נהגי המכוניות מבחינת סטנדרטים ועניין, ומאידך מתקן שחורג מגבולות הגודל של מסלול אופנועים וקארטינג. הבעייה כמובן יכולה להיפתר על ידי חלוקה למקטעים, כפי שמצויין בקול הקורא, אבל בשטח הנתון תידרש יצירתיות רבה מצד המתכננים כדי לעמוד בכך.

ובכל זאת, אין עד היום מסלול מאושר בישראל וצריך להתחיל במשהו. אז איך בוחרים את ההצעה הזוכה?

כאן נכנסות לפעולה אמות המידה לפיהן תיבחר ההצעה: עד 20 נקודות לפי התאמת המסלול לענפי הספורט השונים. כיצד יחליטו האם מסלול שאידאלי לקארטינג ואופנועים ינוקד לעומת מסלול שמתאים להרבה ענפים אך בקושי, זה לא מפורט בקול הקורא. כמו כן, 2 נקודות יינתנו בעד כל שנת ניסיון (?!?) ועוד 5 נקודות בעבור כל פרויקט של הקמת מסלול. האם מישהו שתכנן את מסלול נחשונים לפני 20 שנה נחשב כבעל 20 שנות ניסיון? האם מישהו שתכנן 10 מסלולים ארעיים עדיף על פני מישהו שתכנן 5 מסלולי קבע? אני לא מבין.

בקיצור, אתם מבינים את התמונה – לא קל להקים מסלול שיענה על צרכי כל הענפים, ועוד יותר קשה להבין כיצד תיבחר ההצעה הזוכה. כאשר תנאי הסף הוא שהמסלול יהיה על שטח בן 50 דונם כולל הכל, יהיה לדעתי קשה לקיים מסלול שגם יעמוד בתנאי הסף של האורך וגם יאפשר הקמת מתקנים ניאותים למספר סביר של מתחרים.

ובכל זאת, למרות שיש כאן פוטנציאל לסחבת בירוקרטית ותקלות ניהוליות, אני אשמח מאוד ביום שאוכל לנהוג במסלול כזה.

מי מקוראי הבלוג יענה לקול הקורא??? 🙂

בנימה זו אציין שאולי הגיע הזמן סוף סוף להכשיר את מסלול הקבע היחיד שעומד על תילו בישראל, בלב הארץ ומקרב יהודים וערבים זה לזה בעל כורחם.

מסלול כוכב יאיר מהאוויר (תמונה: ברק גולדפינגר)

מסלול כוכב יאיר מהאוויר (תמונה: ברק גולדפינגר)

 

08
יונ
14

על האין מירוץ בכוכב יאיר של סופ"ש האחרון

מסלול כוכב יאיר מהאוויר (תמונה: ברק גולדפינגר)

מסלול כוכב יאיר מהאוויר. צילום: ברק גולדפינגר (דרך פייסבוק)

 

מי שעוקב אחר אתר התאחדות הקארטינג הישראלית, כמו גם רוב מי שפוקד את מסלול כוכב יאיר יודע שבסוף השבוע האחרון היה אמור להיות מירוץ במסלול כוכב יאיר. פחות או יותר ברגע האחרון המירוץ בוטל בהוראת הרשות לנהיגה ספורטיבית.

המצב די מייאש ומה שהיה פתח של תקווה לחידוש פעילות במסלול נורמלי הפך לעוד יום אימון. באופן אישי אני ניצלתי מהפסד צורב – אחרי חודשים של אימונים על צמיגי מקסיס (קשים וזולים) המעבר לצמיגי וגה (רכים ויקרים) הוא די כואב עבורי. ובכל זאת, אני מעדיף שתהיה תחרות מאשר לחכות.

קראתי בדאגה חוות דעת שהתפרסמה באתר פול גז. אני מסכים עם רוח הדברים – בתשע השנים שעברו מאז עבר החוק לא קרה הרבה לקידום הספורט. כשהתחלתי להתחרות בקארטינג עוד היינו בתחום האפור והייתה, יחסית, הרבה פעילות ותחרויות. מאז 2012 אפשר לספור את מספר המירוצים בכל ענף על כפות הידיים. היחידים שמרוויחים מחוק הספורט בינתיים הם בתי הספר לנהיגה ספורטיבית שמפיקים רשיונות נהיגה ספורטיבית שאין להם שימוש. אינני יודע מה האופנוענים עשו שם ביום שישי, אבל מהדברים שקראתי בפול גז אני מקווה שהם לא עשו שטויות.

בענף הקארטינג שמעתי מקרב המתחרים קולות הקוראים להפגין נגד הרשות, להציף את הנושא בתקשורת ואף יותר מזה. אך למרבה הצער, אין הרבה ברירה מאשר ללכת עם הרשות לנהיגה ספורטיבית, זהו "רע הכרחי" כל עוד חוק הספורט המוטורי עומד בעינו ומרוקן מתוכן את מעמד ההתאחדויות כגוף מקצועי המאגד את הספורטאים ומביא חוקי תחרות. הגוף כבר קיים והחוק כבר ברשומות הכנסת, וקשה להחזיר את הגלגל לאחור. אנחנו בינתיים נמשיך להתאמן באופן סדיר ונשמור על כושר, ונחכה "לשעת כושר" כדי לקיים מירוץ כדי שתהיה תוחלת כלשהי לכל האימונים האלה.

אני מקווה שיום יבוא ואני אוכל לספר על התפתחויות חיוביות.

 

27
אוק
12

ראיון מעניין עם פול פלטצ'ר וטרי פולרטון – למה הדרך לפורמולה פוגעת בקארטינג?

לפני כמה ימים קיבלתי בזרם ההודעות בפייסבוק וידאו מסיימון (ליגת 40/80) עם תאונת קארטינג לא נעימה כל כך. כשנכנסתי לנבכי הערוץ, שמחתי לגלות שיש גם ראיון עם שני ענקי קארטינג בריטיים: פול פלטצ'ר – בעליו של מסלול הקארטינג PFI, אלוף בריטי ובעלים של קבוצת מירוצים, וטרי פולרטון – נהג קארטינג אגדי, אלוף עולם, מוכר לרוב חובבי הספורט בימינו כחבר לקבוצה של איירטון סנה, וכיום מאמן את נהגי העתיד של קבוצת פורס אינדיה.

כאשר אחד האנשים המשפיעים ביותר בקארטינג בבריטניה ומי שסנה החשיב כיריב הגדול ביותר שלו מתראיינים, אני כמובן מקשיב בכובד ראש.

המצב בבריטניה לעומת המתרחש בארץ הוא חלום – גרידים מלאים בנהגי TKM – המקבילה הבריטית לימאהה, רוטקס מקס, KartGP ועוד ועוד קטגוריות למבוגרים, נוער וילדים. ובכל זאת, כפי שהבריטים רואים זאת, הקארטינג בשקיעה.

הרקע לראיון הוא המספרים המתדלדלים בקטגוריה הבכירה לכאורה בקארטינג הבריטי, KF2. חרף מאמציה של ההתאחדות הבריטית לקיים את הקטגוריה, 8 נהגים בלבד הופיעו למירוץ בספטמבר.

בין הנושאים שעלו בשיחה שלהם עלה כמובן הנושא הכלכלי והמשבר המתמשך בשנים האחרונות, אך בנוסף עלו נושאים טכניים שקשורים לקטגוריה, כמו המחלוקת בנושא כמות הצמיגים שבשימוש והבלמים הקדמיים שמייקרים את הקטגורייה מעבר להישג ידם של משתתפים פוטנציאלים שרוצים להתקדם מהקטגוריות הבסיסיות יותר. אולם, דווקא בתחילת השיחה מצאתי את הנקודה שאני יכול להתחבר אליה.

אחד הגורמים המעניינים שפול פלטצ'ר מציין הוא הנהירה של הצעירים למירוצי מכוניות. אם בעבר צעירים היו נשארים בקארטינג עד גיל 18, היום ברוב אירופה ובבריטניה בפרט אפשר להתחיל במכוניות מגיל 14. רבים ממי שמסוגלים להרשות לעצמם קארטינג מסוגלים לעבור למכוניות. הנקודה המשעשעת שהוא מציין היא שאחרי שנתיים שלוש, רבים ממי שעברו למכוניות חוזרים לקארטינג – אבל בתור מכונאים, לא נהגים, כי נגמר להם הכסף ועכשיו הם אפילו לא מסוגלים להרשות לעצמם לנהוג בקארטינג! בנוסף לכך, האפשרות של נהגים מקומיים להתחרות בחוץ לארץ גם היא גוזלת מתמודדים ראויים מהסצינה המקומית ופוגמת בסיכויים שלהם להתמיד בספורט אם הם לא מתברגים בצמרת בחו"ל (או פשוט נכשלים שם).

טרי פולרטון, שמאמן כיום את הנהגים הצעירים שנוהגים בחסות קבוצת הפורמולה 1 פורס אינדיה, מודה גם הוא שענף הקארטינג מאבד נהגים בגיל מוקדם, וכנראה מוקדם מדי. מוזר לשמוע בהתחלה שמישהו מבקר את היד שמשלמת את המשכורת, אבל כנראה זה באמת חורה לו.

עיון נוסף באותו ערוץ יוטיוב העלה גם ראיון נוסף בו פלטצ'ר חוזר על הדברים, אבל מראה עוד דברים חשובים מפי מרטין היינס המנוח, שניהל את קבוצת הנהגים של ZIP, קבוצה בה התגלו כישרונות רבים.

דלגו לדקה 3:32 כדי לצפות בריאיון:

דברים אלה גרמו לי להרהר רבות במה שקורה בספורט המוטורי בארץ ובפרט בקארטינג. כבר אפשר למנות על יותר מכף יד אחת את מספר הנהגים הישראלים שנסעו לנסות את מזלם בחו"ל, בין אם מדובר בטסט בודד ובין אם מדובר בקריירה לאורך מספר עונות. הביקוש הגבוה לספורט מוטורי בארץ והיעדר האפשרות ללמוד ולהתחרות בארץ הביאה אנשים כמו ירון אדרי, חגי פארן, דני גלטר ונתן וכסלר ללוות נהגים-תיירים לנהיגות מבחן במסלולי אירופה ואסיה, ואין ספק שהלקוחות שלהם מרוצים (תרתי משמע). ובעצם, יש כאלה שביססו את עסקיהם בחו"ל: אדם פרנק ואפרת הופמן פתחו בית ספר לדריפטים בהונגריה, יניב בוסקילה פתח קבוצה בקפריסין וראם סמואל שולח לקוחות יחד עם מדריכים מבית ספרו לבתי ספר בצרפת כבר מתחילת שנות האלפיים.

איפה כל זה התחיל? חנוך ניסני הגשים חלום והפך לישראלי הראשון שנהג בפורמולה 1 והתווה את מסלול היציאה לחו"ל לכל ישראלי שמתעניין בנהיגת מסלול. הוא התחיל בקארטינג בנחשונים, אבל מהר מאוד יצא לחו"ל והראה שאפשר עם הרצון, התקציב והיכולת להגשים את החלום.

מי שרצה להתחרות בארץ, הוציא הון תועפות על עורכי דין ובג"צים. רק למעלה מעשור  מאז תחילת התהליך, הצליחו נהגי הראלי לנהוג על אדמת הקודש כחוק.

ואמנם, האם שווה להשקיע את כל הממון במימוש שאיפות אישיות ורצון להצליח במחיר דשדוש הספורט המקומי במקום? הנסיבות בעבר הפכו את זה לדבר לגיטימי – היעדר תקנות ספורט מוטורי לא איפשרו גם למי שרוצה לתת תרומה וכסף על מנת לערוץ מירוצים ולהשתתף בהם.

לפיכך, כספים שהושקעו בעבר בתמיכה ופרסים ניתבו את המצטיינים לחו"ל, כך בענף הקארטינג. דוגמאות לכך ניתן לראות בעונת הקארטינג 2008 שאירגנה עמותת קס"ם, עת שוגרו 5 הנהגים במקומות הראשונים לצפות במירוץ פורמולה 1 באיטליה (ביניהם נמנה כותב שורות אלה). בשנת 2012, ממס"י החליטה לתמוך בליגה החובבים ואת המנצחים שיגרה דווקא לקורס פורמולה במסלול אירופאי. אני מודה, הפרס שקיבלתי היה מהנה מאוד. אני בטוח ששאר הזוכים גם הם מרוצים, אבל אין כאן משהו שיאפשר לנהג להמשיך לנהוג. במקרה הרע, זה אף ירחיק אותו מהתחום וימשוך אותו לתחום אחר.

אבל מה קורה לכל האנשים שבחרו לממש את חלומותיהם בחו"ל?

חלק מהאנשים שהפרוטה בידיהם מתמידים בנהיגה בחו"ל כבר מספר שנים ואפילו הביאו הישגים לא רעים, אולם חלק לא.  למי שנהנה ולמי שמצליח – עיני איננה צרה, אך בכל זאת: לא מן הנמנע שמי שנסע לטסט בודד הוציא את חסכונותיו ונשאר למעשה עם חלום חד פעמי. אין כאן שום המשכיות. ככה או ככה, אנחנו צריכים גם את המתמודדים החזקים וגם את החובבים בענף בר קיימא שאפשר להתמיד בו לאורך זמן.

כולי תקווה שהמצב ישתנה בקרוב וסוף סוף מי שירצה יוכל לתמוך בספורט המקומי. זה תלוי ברשות לנהיגה ספורטיבית ורשם העמותות. אני מקווה שכל אותם מאות אלפי שקלים (ואולי אפילו מיליונים)  שנדדו מעבר לים על ידי אנשי עסקים, מפיקים, נהגים בעלי הון ואפילו סתם על ידי נהגים חובבים יושקעו בחזרה בספורט המקומי, בתקווה שיהיה כאן ספורט עם המשכיות.




בלוג על קארטינג, קרטינג, ספורט מוטורי ועוד.

הזן את האימייל שלך כדי להרשם לבלוג ולקבל עדכונים על רשומות חדשות האימייל.

הצטרפו אל 828 שכבר עוקבים אחריו

ארכיון הבלוג


%d בלוגרים אהבו את זה: